סקירה אקדמית
מאמר ראשון- צו איסור פרסום בעידן האינטרנט-האם עדיין רלוונטי?,מתי גולדברג, 28/1/2014
https://idclawreview.org/2014/01/29/blogpost-20140129-goldberg/
בתקופת כתיבת המאמר התפוצצה לאוויר פרשת אייל גולן, בה תחילה לא פורסם (רשמית) שמו של הזמר המפורסם החשוד בקיום יחסי מין עם קטינות, אך המדיה החברתית הוצפה במידע אודותיו. אירוע זה העלה לאוויר את השאלה מהי חשיבותו של צו איסור פרסום בעידן המדיה החברתית.
מבחינה משפטית צו איסור פרסום מקנה לבית המשפט אישור לאסור את פרסום שמו של חשוד (לאורך זמן מוגבל) במידה ועולה כי הפרסום עלול לגרום לנזק בלתי הפיך, מתוך זכות היסוד לכבוד האדם וחירותו. (מנגד עומדים חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת). אך בתקופה של הרשתות חברתיות מאוד קשה לאכוף את הצווים מכיוון שהרשתות "מקדשות" את חופש הביטוי. (בנוסף לעובדה כי צווי איסור פרסום אינם חלים על תקשורת זרה).
הכותב מעלה טיעונים בעד ונגד צווי איסור פרסום. באשר לביטול צווי פרסום הוא מתייחס לסיכונים אשר דמות ציבורית לוקחת בהתפרסמותה, השלכות שליליות כלפי מגזרים שונים ,העלת השערות ושמועות שגויות, דה אנונימיזציה. מנגד, באשר להמשכת אכיפה של צווי איסור פרסום, עומדים ביטחון המדינה, והעובדה כי רבים מן החשודים אינם מועמדים לדין ובסופו של דבר, כפי שאמרה עו"ד דבורה חן "היום הזיכרון הקולקטיבי הוא גוגל".
"גם כאשר מוענק הצו בסופו של יום, הקושי באכיפתו הולך וגדל לאור התמורות שחלו בעולם התקשורת. כניסת האינטרנט לחיינו, ועלייתן לאוויר של הרשתות החברתיות (כדוגמת פייסבוק, טוויטר ואינסטגרם) הפכו את המדיום הזה ל"כיכר העיר" החדשה, ומעין "בית-דין-שדה" בו חופש הביטוי הינו מעל לכל".
"כדברי ד"ר יובל דרור "אם פעם סמכנו על כתבים ועורכים שינסחו עבורנו את סדר היום, היום מי שעושה את זה הם החברים שלנו"."
"עלייתה המטאורית של הרשת החברתית פייסבוק הותירה הרחק מאחור את החוק, ובעוד הטכנולוגיה מתקדמת עשרה צעדים כל שנה, החוק נשאר במקומו למשך שנים ארוכות."
-
המאמר שואל את השאלה אותה אני שואלת ומנסה לבחון אותה בהקשר של אחת הפרשיות הרלוונטיות ביותר לשאלת צווי הפרסום בעידן הרשתות החברתיות- פרשת אייל גולן. תוך התייחסות להיבטים משפטיים וטענות בעד ונגד לצווי איסור הפרסום.
כתבות נוספות היוצאות מתוך המאמר:
https://2jk.org/praxis/?p=4917
"השאלה היא, איפה עובר הקו בין בדיחות שמותר לכם לספר בפייסבוק, לייד כל החבר'ה, ובין מה שאסור."
https://2jk.org/praxis/?p=4917
"חשוב לזכור שלאמצעי תקשורת, בניגוד לאדם הפרטי, יש ייעוץ משפטי צמוד שיושב איתם לפני פרסום של כל כתבה בעייתית. לכן, סביר להניח שאנחנו נצפה להרבה יותר אחריות מצדם מצד אחד, ולאיפוק מצד שני. כלומר, אם משהו פורסם בתקשורת, זה לא אומר שמותר לפרסם, אבל זה לפחות מהווה הנחיה למה כולם יודעים. לכן, באמת אבסורד שכל העולם יודע מיהו הזמר, סרטונים של פליטות פה של כתבי טלויזיה מוצגים ברשת, אבל לאף אחד אסור לומר זאת.
העובדה שאסור, אבל, לא אומרת שזה צודק, אלא רק שזהו החוק."
מאמר שני- פאנל- צווי איסור פרסום בעידן הדיגיטלי- המרכז הבינתחומי הרצליה, 24/5/2016
https://www.idc.ac.il/he/whatsup/pages/digital-age-panel.aspx
פאנל של בית הספר סמי עופר לתקשורת בבינתחומי הרצליה בשיתוף מועצת העיתונות קיים פאנל בנושא "צווי איסור פרסום בעידן הדיגיטלי".
ד"ר נעם למלשטריך, דיקן מייסד בית הספר סמי עופר לתקשורת: טוען כי הציבור הישראלי כמעט כולו נמצא בעידן הדיגיטלי. האם קיים מקום לצווי פרסום הרי שהם נוגדים את הרעיון הדמוקרטי של חופש המידע. העידן הדיגיטלי יוצר מצבים מביכים שלכל רשתות התקשורת יש שלוחות בחול, וכל ידיעה ניתן לפרסם בעולם ואז לצטט בארץ, מה שמגביל את צווי הפרסום והופך אותם לתקפים רק לגבי פלטפורמות מסורתיות.
שופטת בית המשפט העליון בדימוס, דליה דורנר, נשיאת מועצת העתונות: טוענת כי צווי איסור הפרסום פוגעים בחופש העיתונות שהוא הבסיס לבחירות חופשיות. היא מביאה לדוגמה את פרשת ענת קם בה חל צו איסור פרסום בארץ אך המידע פורסם בכל רחבי העולם. לדבריה הבעיה היא היד הקלה על צווי איסור פרסום, לעולם שוחכים שמדובר בפגיעה בחופש העיתונות ובזכות הציבור לדעת, וצריך למצוא את האיזון הנכון.
סא"ל עדי בן שך, ראש אסטרטגיה ומבצעים בדובר צה"ל, התייחס בדבריו לעניין הביטחוני שבצווי איסור הפרסום
נצ"מ מירב לפידות, דוברת משטרת ישראל "היינו רוצים שיותר אנשים יגלו אחריות, אבל בסוף אנחנו יכולים רק לצפות ולא להכריח. מאוד קשה לשים את היד על המקור המפרסם, גם אם מישהו פרסם בפייסבוק שלו מידע, אז קשה להתחקות אחר המקור וכולנו אחראים בסוף על עצמנו. כמו שלא נשים את שמו של חייל שנהרג בפייסבוק לפני שמשפחתו יודעת, כך יש להתייחס לכל מידע אחר."
-
פאנל של אנשי מקצוע אשר דנים בסוגיית צווי איסור פרסום בעידן המדיה החברתית. הפאנל נותן לי גישה לתשובות של בעלי עניין שונים מזוויות שונות, לדוגמה היבט משפטי- אלה שקובעים את הכללים, היבט משטרתי- אלו שאוכפים אותם. היבט צבאי וכו'.
מאמר שלישי- אתגר חופש הביטוי ברשתות החברתיות- הסדנא, מרחב חינוכי לדמוקרטיה וזכויות האדם, 16/12/2015
אנחנו כבני אדם שונים זה מזה, בכל תחומי החיים, ובשל כך קיים צורך בסיסי אצל כל אדם לתת ביטוי חופשי בחייו להעדפותיו ולאמונותיו. בימינו, אחד הכלים המשמעותיים ביותר לביטוי הוא האינטרנט.
מחקרים בדקו את השפעותיה של המדיה החברתית (המדיה החדשה) על בני נוער במגוון מישורים, ניתן למצוא כי ההשפעה מתבטאת בהתנהגות ועמדות מסוימות- לעיתים קיצוניות- אשר מתפרשות בידי החברה בצורה מגוונת.
גם המצב החברתי- פוליטי המורכב בישראל מעלה את החשיבות לחופש הביטוי.
בני הנוער ניזונים ממציאות חדשה שהם עצמם מזינים, ללא שום הגבלה או פיקוח, שבשל היותה חשופה היא ניתנת לפגיעה בחזרה, כמו התאבדויות של בני נוער רבים כתוצאה מהרשתות.
"העיסוק היומיומי של בני הנוער ברשתות החברתיות, בונה מציאות חדשה שבני הנוער מזינים וניזונים ממנה. כמו כל אדם אחר, הם נהנים ממרחב כמעט חסר גבולות של חופש ביטוי, המאפשר להם לפרסם אמירות ותמונות כאוות נפשם בלי כל הגבלה או פיקוח. עניין זה, ככל שיש בו העצמה לבני הנוער לבטא את עצמם, יש בו סכנה ממשית, ואפשרות להידרדרות נפשית, חברתית ולעתים גם מעורבות בעברות על החוק."
"חופש הביטוי מהווה אמצעי לגילוי האמת, לשמירת ההליך הדמוקרטי, למימוש עצמי ולשינוי בדרך של שכנוע, ומכאן חשיבותו במישור האישי והחברתי."
"חופש הביטוי וגבולותיו בעידן האינטרנט- לא כל הגולשים ערים לדינמיקה של האינטרנט ושל הפייסבוק בפרט, ולעוצמת החשיפה שעלולה להיות לדבריהם. חופש הביטוי הוא זכות יסוד במשפט הישראלי, המשליך גם על ביטויים פוגעניים, מעליבים ומקוממים. ביוטי נחשב לאסור אשר הוא מסית לאלימות."
"החינוך לחופש ביטוי ברשתות החברתיות מאתגר את המחנכים והמחנכות. הוא מחייב מצד אחד חינוך לערכי זכויות האדם והדמוקרטיה, ומצד שני מודעות לחשיבות של הגבלות על חופש הביטוי. ההגבלה פוגעת בחופש הביטוי, אך יכולה בו בזמן להאיר את עיניהם של מי שאינם מודעים מספיק לחומרת פרסום דברים ספציפיים ברשתות החברתיות. הדיון עם בני נוער בנושא חופש ביטוי ברשתות החברתיות חייב להיות דיון המקדם פלורליזם, שמטרתו הבנה מעמיקה של חופש הביטוי והשלכותיו."
-
המאמר מתייחס לסוגייה בהיבט בני הנוער, חינוך לחופש ביטוי מול המציאות ברשתות. אני בעצמי גדלה לתוך העולם הזה כנערה, מסקנות המאמר הכוללות את חשיבות הדיון לפלורליזם, חופש הביטוי ברשתות הן דרך לשנות את המחשבה, מה נכון ומה לא נכון לפרסם- במיוחד שחיים ומוות תלויים בלחיצת כפתור.
מאמר רביעי- משמעות הצנזורה בעידן של מידע חופשי ודיגיטלי, ד"ר תהילה שוורץ, 2012
https://www.idi.org.il/articles/8335
המאמר עוסק בחשיפתה של מערכת טכנולוגית חדשה לניטור מידע ויזואלי וטקסטואלי בידי הצנזורית. החשיפה מעלה לפני השטח את המתח שהציבור הישראלי חי בו. מצד אחד הוא סומך על המדינה שתגן עליו מפני חברות מסחריות שעלולות לנצל לרעה מידע פרטי; מצד אחר הוא נאלץ להישען על חברות פרטיות וארגונים המתפקדים ככלבי שמירה חוץ-שלטוניים כדי שיגנו עליו מפגיעתה של המדינה כאשר היא מקדמת תוכנות מעקב אחר ביטויים ברשת.
"עד כמה יש בכלל משמעות לצנזורה בעידן של מידע חופשי ודיגיטלי? בלוגרים כמו ריצ'רד סילברסטיין, בעל הבלוג "תיקון עולם", המפרסם ברציפות ידיעות מישראל שהוטל עליהן איפול מטעם הצנזורה או צווי איסור פרסום, נמצאים מחוץ לתחום הסמכות של הצנזורה משום שהם יושבים מחוץ לישראל.
"תא"ל ואקנין-גיל מנסה להתאים את עבודת הצנזורה לעידן המקוון באופן ראלי ומידתי, מודעת לעובדה שהמדיום לא יוכל להיות מנוטר הרמטית ומתמקדת בעיקר. ואקנין-גיל מבינה שהטיעון העיקרי הנוגע לצנזורה עוד מהעולם הישן - זה שלפיו לפעמים הסערה סביב קיומה של הצנזורה בעייתית ומזיקה יותר מפרסום המידע עצמו - תקף פי כמה בעולם הדיגיטלי."
"שהטכנולוגיה החדשה לא ערערה את אמצעי התקשורת המסורתיים, אלא דווקא אמצעי התקשורת המסורתיים, יחד עם הצנזורה, הצליחו לחנוק את הפוטנציאל הדמוקרטי העצום שבאמצעים החדשים. המתח בין חופש הביטוי ובין המחויבות לביטחון המדינה נגרר בצורתו הישנה אל העולם החדש, אף שבעצם היה עליו לעורר דיון מחודש בישימותו של האיזון בעולם המקוון."
"קיים אפקט מצנן על ביטוי כאשר המתבטאים יודעים שהם נמצאים במעקב, גם כשההתבטאות אנונימית. האפקט המצנן עשוי להרתיע לא רק את המתבטא עצמו, אלא גם את מי שחושב לגלוש ויודע שעינו של האח הגדול פקוחה."
-
המאמר מתייחס לסוגייה בהקשר של שמירה על בטחון המדינה. בעבודתי אני לא אעסוק בפרשות שהיה בהן עניין ביטחוני. אך המאמר מתייחס רבות ליכולת של המדינה לעקוב אחרי פוסטים ומשתמשים שבטוחים שהם מוגנים תחת מעטפת האנונימיות.
מאמר חמישי- סכסוכים דיגיטליים -צווי איסור פרסום בעולם דיגיטלי ואתגרים באכיפת סעיף 352 לחוק העונשין
המאמר מתאר את הפיכת צו האיסור "לבדיחה" ומתקן את המקובל לחשוב כי הפרת צווי איסור בהכרח פוגעת בנאשמים אשר מבויישים ונעשה עליהם "שיימינג", חוקרי הרשתות החברתיות מבינים היום שחשיפה יכולה ללכת לכיוון יצירת סנטימנט חיובי או שלילי כלפי מי ששמו, פרטיו האישיים או פרטים הנוגעים למעשיו נחשפו. לכן מי שרוצה להגן על קורבנות של מעשי עבירה או על מתלוננות צריך לקחת בחשבון שחשיפה של שמות – גם שמות של פוגעים – עשויה לגרום לתגובה ציבורית לא צפויה ועוצמתית. המאמר עוסק בבחינה המשפטית של החוק עצמו שהוא סעיף 70 לחוק בתי המשפט וצווי איסור פרסום בעולם דיגיטלי. אך היום הצווים מאבדים ממשמעותם. אך הבעיה היא גם חוסר במדיניות אכיפה של סעיף 352 לחוק העונשין- שפוגע בסופו של דבר בקורבן.
מחקרים מראים כי כאשר אנשים ניצבים מול "מכונה" יותר קל להם לפרסום חומרים פוגעניים שלא היו מפרסמים אם היו עומדים מול אדם. ובך הם יכולים לפגוע גם בקורבן שהוא הצד השלישי.
צריך להקים מדיניות אכיפה שלא נרתעת מהגשת כתבי אישום מחד, ומייצרת מדרגים של חומרה מאידך.
- יש להכשיר את השופטים להבין את האתגרים הדיגיטליים ואת ההשלכות המהירות של עוצמת הפצת המידע ברשת. בפרט, בנושא מתן צווי איסור פרסום לתקופות זמן ארוכות מדי.
- יש לחנך את הקהל בנושא הפצה דיגיטלית של חומרים, לצד היבטים אחרים של שימוש במידע.
- יש לראות באכיפה טובה יותר של איסור ההדלפות מתוך המשטרה את אחד האתגרים המרכזיים בהם יש לטפל.
- יש לייצר מדיניות אכיפה ביחס לסעיף 352 לחוק העונשין, לא להירתע מהגשת כתבי אישום ובד בבד ליצור מדרגים של חומרה באכיפה.
- יש להמשיך ולהטמיע את כללי האתיקה העיתונאית וכן את הקוד האתי הספציפי לסיקור עבירות מין בתקשורת, וזאת כדי לסייע לעיתונאים להפנים את עוצמת הפגיעה החוזרת בנפגעים שגורר סיקור עיתונאי חודרני ולא אחראי.
"תוך 48 שעות החלו מלחשות השמועות ברשתות החברתיות כי "הזמר המפורסם" שנעצר בחשד לבעילה אסורה של קטינות הוא לא אחר מאשר אייל גולן. בעוד אתרי החדשות עדיין משתמשים בשמות קוד ורמיזות, האזרח מהרחוב הדיגיטלי כבר ידע מי מעורב בפרשה, וצו איסור הפרסום הפך לבדיחה. אף שמקובל לחשוב שהפרת צווי איסור פרסום יוצרת סוג של "שיימינג ציבורי", עוזרת לבייש נאשמים ופועלת נגדם, חוקרי הרשתות החברתיות מבינים היום שחשיפה יכולה ללכת לכיוון יצירת סנטימנט חיובי או שלילי כלפי מי ששמו, פרטיו האישיים או פרטים הנוגעים למעשיו נחשפו. לכן מי שרוצה להגן על קורבנות של מעשי עבירה או על מתלוננות צריך לקחת בחשבון שחשיפה של שמות – גם שמות של פוגעים – עשויה לגרום לתגובה ציבורית לא צפויה ועוצמתית."
"אולם על מנת שחומרים שחל עליהם איסור פרסום יזכו, בכל זאת, לפרסום נרחב, צריך, בעולם הדיגיטלי של היום, רק אדם אחד עם חיבור לאינטרנט."
"לאורך השנים הדיון ביחס לצווי איסור פרסום סבב סביב החשש כי הם מחזקים את החזקים."
"בעידן הדיגיטלי מסתמן כי צו איסור פרסום שניתן ליותר מ-24 שעות הופך מהר מאד לפארסה. די בטוקבק אחד, הודעת ווטסאפ לקבוצה מרובת משתתפים, פוסט עם כמה שיתופים, בלוגר שיושב מחוץ לישראל – וכל הפרטים נחשפים. שופט שנותן היום צו איסור פרסום לשבועיים, בלי להבין שהצו יהפוך לפארסה תוך 24 שעות, הוא שופט בעל הבנה דיגיטלית ברמה נמוכה."
"מעבר למחיר חברתי כבד שבקיומו של סעיף בחוק העונשין שאינו נאכף, נוצרה כאן מערכת שבה יד ימין מפריעה ליד שמאל."
"אפשר לראות גם קהות רגשית בקרב הציבור הרחב בכל הנוגע להפצה דיגיטלית של חומרים פוגעניים. מחקרים פסיכולוגיים מראים כי כאשר אנשים ניצבים מול "מכונה" - מחשב אישי, טאבלט או סמארטפון – הם מרשים לעצמם לחלוק פרטי מידע, הן על עצמם והן ביחס לאחרים, שלא היו חולקים בשיחה פנים מול פנים. מדובר על פרטים אישיים וחושפניים, על דעות קיצוניות ואלימות, וגם - על שיתוף קל וחסר מחשבה של מידע העשוי לפגוע בצד שלישי – כגון פרסום שמות נפגעים."
"נדרשת כאן מדיניות אכיפה טובה יותר שלא נרתעת מהגשת כתבי אישום מחד, ומייצרת מדרגים של חומרה מאידך. העולם הדיגיטלי מאפשר לנטר בקלות את תפוצת המידע, ואנחנו יודעים לרוב בדיוק מי היה המקור למידע המודלף – מי היה הראשון שפרסם פוסט, ציוץ או טוקבק, ואנחנו יודעים גם מי שיתף אותו. עיתונאי שפרסם בקור רוח פוסט ובו פרטים מזהים של נפגעת אינו שקול לילדה בת 15 ששיתפה את הפוסט בפייסבוק, ועל מנת לאכוף את הסעיף בצורה יעילה והוגנת יש ליצור מדרגי חומרה שישקפו את המציאות הזו. המדיניות המעורפלת כיום יוצרת מצב מגוחך בו נושא מגיע לשיח הציבורי ואז הפרקליטות נחפזת להגיש כתבי אישום נגד ילדות בנות 14 עם חיבור לרשת. יש צורך במדיניות אכיפה רציפה, שקולה ומדורגת."
-
במאמר זה נתקלתי בשלב המסקנות כאשר התקשתי למצוא ציטוטים שיחזקו את המסקנות שלי. המאמר מתאר את הבעיה מכל הכיוונים, מהנאשם, הקורבן, השופט, השוטר והאזרח הפשוט. מצאתי את עצמי מתחברת כמעט לכל משפט וניתן לראות זאת בכך שציטטתי פעמים רבות את המאמר הנ"ל בעבודתי.